ב – 1912, ג'וזף פילאטיס נסע לאנגליה. כאשר פרצה מלחמת העולם הראשונה, הוא נכלא יחד עם גרמנים אחרים במחנה שנמצא ב – Isle of Man. בעודו שם, לימד ותירגל את תוכנית הכושר שלו. במחנה זה הוא החל בבניית מיכשור על מנת לעזור בשיקום המוגבלים והחולים.

מוקירים את ג'וזף פילאטיס על כך שעזר לרבים מהחולים במגיפת השפעת באותה תקופה ובעזרה לנוספים להחלים ממגיפות מלחמה אחרות.לאחר המלחמה חזר ג'וזף פילאטיס לגרמניה, שם הוזמן ע"י ממשלת גרמניה לאמן את הצבא הגרמני החדש. משהכיר בהשלכות הדבר, החליט לעזוב את גרמניה והיגר לארה"ב. (עפ"י גרסה אחרת הוא הוזמן ע"י Max Schmellings שהחזיק אז בתואר עולמי באיגרוף). בדרכו לארה"ב הכיר את קלרה, שתוך זמן קצר נישאה לו.

ב – 1926 ג'וזף וקלרה פילאטיס, הקימו את הסטודיו הראשון לפילאטיס בעיר ניו יורק. אוכלסיה מגוונת ושונה הגיעה אז לסטודיו, כולל את עילית החברה בניו יורק, לולינים בקרקס, מתעמלים ורקדנים. בייחוד קהילת הרקדנים (ביניהם: ג'ורג' בלנשין, טד שון, מרתה גרהם ועוד ) היתה זו שהכירה באמת בערכה של עבודתו של ג'וזף פילאטיס ויורשיו, ובהבנתו המעמיקה לגבי הפיסיולוגיה של גוף האדם. הם חבקו את השיטה ומה שהיא יכולה לתרום לגופם, אם בשיקום ואם בהעצמת יכולות הריקוד.

ללא ספק, הוא הקדים את זמנו. כיום השיטה נחשבת לפופולארית במיוחד ומספר המתרגלים אותה הולך וגדל בהתמדה. על פי סקרי דעת קהל, השיטה צוברת תאוצה יותר מכל שיטת אימון אחרת באמריקה.